יש גברים שמתפקדים מצוין, אבל בפנים יש שם משהו שלא באמת יושב עד הסוף.

יש גברים שמתפקדים מצוין.

עובדים.

מתקדמים.

עושים מה שצריך.

אבל בפנים יש שם משהו שלא באמת יושב עד הסוף.

זה יכול להיות חוסר סיפוק שקט כזה.

עומס מחשבתי שלא מפסיק לרוץ.

קושי “לכבות” את הראש גם כשנגמר היום.

ולפעמים זה אפילו כבר נהיה סטרס כרוני או בעיות שינה.

משהו בגוף פשוט לא נרגע עד הסוף.

ואז קורה משהו מעניין,

אתה מתחיל להבין את זה.

אולי דרך משהו שקראת.

אולי דרך שיחה.

אולי פתאום נפלת על מילים שעשו סדר.

ואתה אומר לעצמך:

“אה… זה אני.”

העומס הזה בראש.

החוסר שקט.

המרחק הזה שלפעמים עולה.

אבל אז מגיע התסכול,

כי זה לא באמת משתנה.

אתה עדיין חוזר לאותם דפוסים.

עדיין נסגר.

עדיין לא מצליח להרגיש באמת רגוע או נוכח.

וזה מבלבל.

כי לכאורה הבנת.

אז למה זה לא זז?

כי הבנה זה לא שינוי.

אפשר להבין הכול

ועדיין להישאר בדיוק באותו מקום.

כי מה שמחזיק את זה

לא נמצא רק במחשבות.

זה יושב בגוף.

במערכת העצבים.

במקומות שלא נפתחים דרך חשיבה.

ושם

צריך משהו אחר.

יותר איטי.

יותר מדויק.

עם מישהו שמחזיק מרחב ולא מנסה “לתקן” אותך.

כי שינוי אמיתי

לא קורה כשמבינים יותר.

הוא קורה כשמשהו בפנים

סוף סוף מרגיש בטוח להיפתח.

אם אתה מזהה את עצמך כאן,

זה בדיוק המקום שבו לא חייבים להמשיך לבד.